פתאום הבחור התל לבכות ללא הפוגה: "יש לי בעיה"


פתאום הבחור התל לבכות ללא הפוגה: "יש לי בעיה"


מה עושים עם בחור ישיבה שלא מסוגל ולשבת וללמוד יום שלם? ישבו אצלי לפני כחודשיים הורים, הם היו כואבים ועצובים. אי אפשר לתאר כאב של הורים כשהדבר הכי יקר להם בעולם מתמודד עם קשיים. הם החלו לספר "אנחנו ברוך השם משתדלים להיות ההורים הכי טובים, אולי אנחנו לא מושלמים, אבל משתדלים זה בטוח.

"בננו בן ה15 לומד בישיבה טובה, כל השנים בבית מבחינה התנהגותית הכל היה אתו מושלם. בבית הספר הוא היה ילד רגיל כמו כולם. בחלק הלימודי ברוב המקצועות הוא היה בינוני ומטה, אך בחלק הוא היה מצטיין. אנו כהורים מאוד משקיעים בילדים מכל הבחינות. מבחינה רגשית, דוגמה אישית, אהבה, קבלה וגבולות.

"שלחנו אותו לישיבה קטנה טובה, הכל התנהל על מי מנוחות עד שהוא עלה לשיעור ב', אז החלו הבעיות. המשגיח שלח אותו הביתה מספר פעמים בכל פעם בטענה אחרת, פעם שהוא משתולל, פעם שבר את החלון, איחורים וחיסורים ועוד. בכל פעם היינו צריכים לבקש מהמשגיח שיחזיר אותו תוך כדי שאנו מבטיחים שנעשה את הכל. וכך שוב ושוב.

"ניסינו לדבר עם הילד להבין מה כואב ומציק לו, אמרנו לו שתמיד נהיה שם לצדו, גם אם יספר שרוצה לעזוב את הישיבה. הוא היה מתחמק מאתנו ורק אומר סליחה אבא ואמא אני מבטיח בלי נדר שמכאן ולהבא הכל יהיה בסדר. ההבטחה הייתה עוזרת לחודש ואז שוב היינו מקבלים דרישות שלום מהאחראים בישיבה עליו. לקחנו אותו למספר אבחונים והכל יצא תקין, לא הפרעת קשב ולא שום בעיה אחרת.

"לפני שבועיים קיבלנו טלפון מהמשגיח, שכדאי שנחפש לילד ישיבה אחרת לזמן הבא. הוא לא בחור רע, הוא פשוט לא מתאים לישיבה שלנו, אולי ישיבה שחצי לומדים חצי עובדים מתאימה לו, פסק ולא יסף. היינו ממש שבורים לרסיסים, בכינו שנינו, מה לא טוב לילד הזה? למה הוא לא הולך בתלם כמו כולם? הרי בבית הוא ילד מקסים. היינו אפילו מגדירים אותו כילד מושלם. נשמח אם תדבר עם הבן שלנו לראות מה הבעיה, אנחנו רק רוצים את טובתו", סיכמו ההורים בעצב.

ההורים יצאו מהחדר והבן נכנס, הוא התיישב והתחלנו לשוחח. אנחנו משוחחים ואני מחפש להבין מה הבעיה של הבחור, עם מה הוא מתמודד, מחפש ולא מוצא. אני רק רואה בחור בוגר ואחראי, ערכי ועם לב ענק.

תוך כדי שיחה התחלנו לשוחח על הישיבה, פתאום הבחור התחיל לבכות ללא הפוגה, ואז הוא אומר: "אגיד לך את האמת, אני מאוד אוהב את הוריי ולא רוצה לצער אותם, אך יש לי בעיה אחת, אני פשוט לא מסוגל לשבת וללמוד יום שלם בישיבה. לא יכול לשיעורים הארוכים, לא יכול ללמוד משש בבוקר עד עשר בלילה. אני פשוט לא מסוגל. אחרי שעה שאני שומע את המגיד שיעור אני פשוט יוצא החוצה ושלא תחשוב שאני לא אוהב ללמוד, אבל ברצף וכל כך הרבה שעות אני פשוט לא מסוגל. לפעמים כל כך קשה לי לשבת עד שאני מתחיל לעשות קצת בלגן, פעם בטעות שברתי חלון ופעם אני לא עומד בזמנים.

"גם כשהייתי ילד היה לי קשה ללמוד יום שלם, אך ההפסקות משחקי הכדור ובעיקר החוגים של ההתעמלות והמוזיקה שההורים שלי שלחו אותי מאוד עזרו לי. נכנסתי לישיבה והרגשתי שהכניסו אותי לבית כלא, סדר היום הצפוף הקשה עלי מאוד. בבת אחת הפסקתי ללכת לחוגים שאהבתי, להפסקות הארוכות שהיו לי וגם לא הייתי רגיל ללמוד כל כך הרבה שעות ברצף. ועוד בלחץ לימודי שאם אני לא לומד אני נחשב לכלום. אני רוצה ללמוד בישיבה, רק שיתנו לי כל ערב כמו שהייתי ילד, לעשות קצת התעמלות ומוזיקה ולהפחית את שעות הלימוד הרבות".

אני שואל את הבחור לאיזו ישיבה הוא היה רוצה ללכת, ואני זורק לו מספר שמות של ישיבות. הוא נרתע ואומר לי 'הרב אני לא רוצה ללכת לישיבה כזו, זה ישיבה של בחורים לא הכי טובים, שני בחורים מהישיבה שלי שזרקו אותם הלכו לשם. אני חושב שאני בחור טוב, אני שומר על עצמי, יש לי יראת שמים. אני רוצה ישיבה טובה רק עם קצת פחות לחץ'.

ההורים נכנסו שוב לחדר והבחור חיכה בחוץ. הסתכלתי להם בעיניים ואמרתי 'תקשיבו טוב. בנכם הוא באמת בחור נפלא, אתם צריכים דבר ראשון להודות להשם על שיש לכם כזה ילד בוגר, רואים גם את ההשקעה החזקה שלכם. יש לו רק משהו אחד, הוא פשוט לא מסוגל לשבת וללמוד יום שלם במתכונת הנוכחית. הוא לא צריך לסבול מהפרעת קשב וריכוז בשביל שיהיה לו קשה ללמוד כך. לא כל בחור מסוגל לזה'.

אתה בטוח שאין לו שום בעיה? שאלו ההורים בפחד מעורב בהתרגשות. שום בעיה, פסקתי נחרצות. זה שהוא זקוק למעט שחרור לא הופך את זה לבעיה. יש לכם ילד מדהים.

ומה נעשה? שאלו ההורים, חיפשנו לו ישיבה אחרת, אך כל הישיבות בסגנון הזה הם לבחורים בעייתיים. הבן שלנו צדיק וירא שמים.

לאחר שיחה ארוכה סוכם שאדבר עם המשגיח של הבחור, לראות איך אפשר במסגרת הקיימת להקל עליו.

חשוב לי להדגיש שבכאלו סיפורים אני נפגש בכל יום, אני זועק מעל הכתב את זעקת הבחורים האלו, ואפרט אותה בקצרה.

דבר ראשון חובה להבין שלא כל בחור מסוגל לשבת וללמוד יום שלם מהבוקר ועד הערב, זה פשוט לא מציאותי. ישנם הרבה מאוד בחורים שנתקעים בין הפטיש לסידן. בחור שלא מסוגל ללמוד יום שלם, מחפש סיפוק ותעסוקה ואז הוא מתחיל לעשות בעיות, הוא נעשה מתוסכל. מתיש אותו הלחץ החברתי והלימודי והוא מסתבך. הישיבה מעיפה אותו והוא מתחבר לבחורים לא טובים כדי למלא את נפשו, ומפה דרכו להידרדר קלה מאוד. ישיבה רגילה עם קצת פחות לחץ אין בנמצא ואם יש אז על פי רוב זה מיועד לנוער מתמודד, ומבחינה חברתית ורוחנית זה לא מתאים לבחור כזה, מה גם שההורים חוששים מסטיגמה של בחור בעייתי שתיצור בעיה בשידוכים. הבחור נשאר בישיבה בגלל לחץ, עד שמגיע זמן שהוא כבר מתפוצץ ועוזב את הכל.

יושבים לפניי כל כך הרבה הורים שמתמודדים עם תופעה כזו, יש הורים שמבינים אבל יש שמתעקשים שיישאר במסגרת שלו, עד שלאחר תקופה הם מגיעים שוב, כשהבן כבר נמצא במחוזות אחרים...

זכור לי הורה אחד בעל תשובה שממש התעקש שאשכנע את בנו להישאר בישיבה. "כמו שאני הייתי במסגרת הוא גם יהיה במסגרת", פסק. ניסיתי להסביר לו שאין מה להשוות וזה לא עבד.
שואלים מה הם הסיבות לנוער נושר היום, יש לכך מספר סיבות שכתבתי עליהן בעבר, אך זו אחת אחת מהן, אותם בחורים שנופלים בין הפטיש לסדן, שאם היה להם מענה היו גדלים רגיל ונשארים יראי השם. מי אני שאתערב בישיבות הקדושות, אך חייבים לדעת שישנם הרבה בחורים שצריכים מענה לזה.

כיהודי שומר תורה ומצוות ומאמין באמונה שלמה שהגענו לעולם הזה כדי לקיים רצון השם, חשוב לי לדאוג לאותם בחורים, כי בסוף הם עוזבים את הכל עם שנאה גדולה לכל דבר שקשור לדת ולעולם החרדי. ממש כואב לי הלב על אותם נערים.

אחזור על בקצרה על דברים שכתבתי פעם בנושא:

ברור ללא כל עוררין, שהמסגרת של עולם הישיבות, מצילה את בני הנוער בדורנו, כאשר העולם שמחוץ לחומות יכול לנפץ ולהרוס. אך יחד עם זאת, חובה עלינו, בתוך המסגרת, לערוך גיוונים מסוימים. זה לא מציאותי שכל בחור בגיל 13 או אפילו 20 יקום בשש בבוקר וילמד ברצף תוך לחץ ישיבתי עד עשר בלילה. לא כל אחד יכול אנשים הם לא רובוטים.

זהו חוסר איזון משווע, מה יקרה אם בחורים יעשו שלוש פעמים בשבוע פעילות גופנית, איזה אסון יקרה אם הם יעשו קורס פעם בשבוע בתחום שהם אוהבים, כגון ציור או מוזיקה. חייבים לתת לנער דברים בסיסים כדי לעזור לו בתהליך ההתבגרות ובפרט שהנער נמצא תחת לימודים אינטנסיביים רבים. חייבים איזון.

וכשאני כותב מאוזן, הכוונה לתת לו בסיס של הבסיס, שיעשה התעמלות, שחייה, קורסים שהוא אוהב, הכל כמובן על דרך התורה והיראה ובתוך הישיבה. למה בחור שיעשה את זה ייקרא כבר בחור בעייתי? למה כבר לשלוח אותו לישיבה טיפולית?

למה ברוב הישיבות החסידיות בחוץ לארץ יש לבחורים פעילות כל שבוע, שחיה, התעמלות וכו', בנוסף לקעמפים שיש להם פעם בשנה בהרים, וכן יש להם טיולים. למה אצלנו זה מחוץ לתחום?
דיברתי עם עשרות אנשי חינוך מהגדולים שיש בציבור, כולל עשרות ראשי ישיבות וגם הם הסכימו איתי שזו חובת השעה לתת לבחורים את הדברים האלו. שזה ממש הצלת של עשרות אלפי בני נוער.
אין לשנות שום סדרי ישיבה, לא אני קבעתי אותם, אבל זה ברור לי שהתעמלות, שחיה וכל מיני פעילויות אחרות לבני הנוער - הם חובת השעה. אלו הלומדים תורה יהיו יותר מחוזקים ומאוזנים נפשית ורוחנית וכן תופעת הנשירה תרד בהרבה מהמצב הקיים.

מה שנשאר לי לעשות בדרך כלל הוא לדבר עם המשגיח בישיבה ולנסות להסביר לו את המצב. ישנם משגיחים שמשתפים פעולה וישנם שלא, אני רק מבקש שיתנו לבחור מעט שחרור, פחות לחץ בלימודים, שיוכל לצאת מספר פעמים בשבוע לעשות פעילות שהוא אוהב וראה זה פלא ברוב המקרים הבחור כמו נולד מחדש. אותם משגיחים שמשתפים פעולה אני מקנא בזכות שלהם.

אותו בחור שסיפרתי לכם, הגעתי עם המשגיח שלו למספר הסכמות. פעמיים בשבוע הוא הלך ללמוד תופים, פעם שבוע לבריכה והוא קיבל פטור לא להיות בכל השיעורים. והנה ראה זה פלא, הבחור לאחר כחודש החל ללמוד רציני יותר והפסיק להשתולל. הודיתי להשם על עוד בחור שבמעט מאמץ חזר למסלול רגיל.

אני פונה מפה למשגיחים ולהורים, אל תמהרו להוציא את הבן מהישיבה, עם מעט התחשבות והתגמשות אתם תצילו דורות.