באישור המשגיח: הספורט הציל את תלמיד הישיבה


באישור המשגיח: הספורט הציל את תלמיד הישיבה

אני נפגש עם בני נוער ואנשים שנפגעו נפשית או אפילו ירדו מהדרך בגלל חוסר איזון רוחני. לאחר שתי כתבות על איזון רוחני, הגיע השלישית. תחילה אביא במספר שורות את תקציר הדברים של שני הפרקים הקודמים.

איזון רוחני נחלק לשניים: החלק הראשון הוא לדעת שהשם ברא את העולם במצב של עלייה ונפילה. זה חלק בלתי נפרד מחיינו ועד סוף חיינו. עלינו לא להיבהל מכך ולהמשיך שוב ושוב מהתחלה.
החלק השני הוא, שבכל תהליך התחזקות רוחנית, בכל רמה רוחנית שהאדם יהיה, היא מחייבת עלייה הדרגתית בצורה מאוזנת ובריאה. הבאתי בפרק הקודם כללים בסיסים איך להתעלות בצורה מאוזנת ובריאה.

החלק השלישי שעליו נכתוב בפרק זה, הוא התמקדות בפסקה ספציפית מהפרק השני, ואצטט את הקטע: "לא נהיית לא מלאך ולא שרף, זה אומר לדעת לתת לגוף את שלו - אכילה נכונה ובריאה, שינה מספקת, התעמלות, שחיה ושאר דברים שעושים לך טוב, וכמובן ברוח התורה והיראה".

לפני תקופה נתקלתי באחד הסיפורים שגרמו לי להישאר ער לילה שלם כמעט. ישב לפני בחור בגיל 17, הוא אוהב ללמוד ולהתפלל אך מרגיש שקשה לו במסגרת ישיבה הרגילה.

"אולי אני לא מתאים לישיבה", שאל במעט חשש ומעט בצער, "אני מאוד אוהב ללמוד, אני מקפיד להגיע לכל השיעורים בישיבה, קם בזמן לתפילה, אך קשה לי כל הזמן לשבת ללמוד". הוא סיפר שהלך להתייעץ עם האחראי בישיבה, שאמר לו "שמע בחור יקר, כאן זה ישיבה רגילה. לא מתאימה לך המסגרת? אתה רוצה ישיבה אחרת? יש מסגרות מיוחדות לכך שאולי יתאימו לך".

הבחור, לעומתו, טען בלהט שהוא כן רוצה להישאר בישיבה, שהוא כן אוהב לשמוע שיעורים, אבל רק קשה לו ללמוד כל הזמן ברציפות. "שאלתי את האחראי שוב ושוב, מה עליי לעשות? והוא חזר על שלו: אלה הכללים של הישיבה, לא מתאים – לך חפש לך מקום אחר".

הבחור הסתכל בי בעיניים עצובות, ושאל "אז אולי אני באמת לא מתאים לישיבה רגילה, אולי כדאי שאצא לעבוד?", אמר ועיניו זלגו דמעות.

לאחר שיחה ארוכה עם הבחור הגעתי למסקנה שהוא לא צריך ללכת לשום ישיבה אחרת. הצעתי לו והרגעתי אותו שבתיאום עם הישיבה, הוא ילך פעם בשבוע לשחייה, פעם בשבוע להתעמלות, ופעם בשבוע ילמד סופרות סת"ם.

"יעיפו אותי מהישיבה", הוא טען בלהט. "תן לי לטפל בזה", עניתי לעומתו.

שוחחתי עם המשגיח שלו ולאחר דין ודברים הוא נתן את אישורו לעניין, ורק לתקופת ניסיון של חודשיים.

אני יכול להגיד שתוך שבועיים, הבחור התחיל לפרוח. קיבלתי טלפון מהמשגיח שלו. "לא יודע מה עשית לבחור הזה, הבחור הזה הרבה יותר לומד ברצינות, אם לפני זה הוא היה בחור רגיל מהשורה, היום ממש רואים עליו שינוי תהומי. הוא ממש בחור רציני ביותר, יושב סדרים שלמים ולומד ברצף", אמר.

הסברתי למשגיח שהבחור פשוט קיבל את מה שהגוף והנפש שלו צריכה לקבל. כאשר הנפש והגוף מאוזנים - הכל פורח ומשתפר יותר.

כל מי שקצת למד את גוף האדם ונפש האדם, יודע שבגיל הנעורים, הגדילה, הנער עובר שינויים רבים, הן מבחינה פיזית, הורמונאליות, נפשית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית. זהו גיל שהנער חווה שינויים רבים.

 ברור ללא כל עוררין, שהמסגרת של עולם הישיבות, מצילה את בני הנוער בדורנו, כאשר העולם שמחוץ לחומות יכול לנפץ ולהרוס. אך יחד עם זאת, חובה עלינו, בתוך המסגרת, לערוך גיוונים מסוימים. זה לא מציאותי שכל בחור בגיל 13 או אפילו 20 יקום בשש בבוקר וילמד ברצף תוך לחץ ישיבתי עד עשר בלילה. לא כל אחד יכול אנשים הם לא רובוטים.

זהו חוסר איזון משווע בין הנפש והנשמה, ולכן, מה יקרה אם בחורים יעשו שלוש פעמים בשבוע פעילות גופנית, איזה אסון יקרה אם הם יעשו קורס פעם בשבוע בתחום שהם אוהבים, כגון ציור או מוזיקה. חייבים לתת לנער דברים בסיסים כדי לעזור לו בתהליך ההתבגרות ובפרט שהנער נמצא תחת לימודים אינטנסיביים רבים. חייבים איזון.

וכשאני כותב מאוזן, הכוונה לתת לו בסיס של הבסיס, שיעשה התעמלות, שחייה, קורסים שהוא אוהב, הכל כמובן על דרך התורה והיראה ובתוך הישיבה. למה בחור שיעשה את זה ייקרא כבר בחור בעייתי? למה כבר לשלוח אותו לישיבה טיפולית?

למה ברוב הישיבות החסידיות בחוץ לארץ יש לבחורים פעילות כל שבוע, שחיה, התעמלות וכו', בנוסף לקעמפים שיש להם פעם בשנה בהרים, וכן יש להם טיולים. למה אצלנו זה מחוץ לתחום?
דיברתי עם עשרות אנשי חינוך מהגדולים שיש בציבור, כולל עשרות ראשי ישיבות וגם הם הסכימו איתי זה חובת השעה לתת לבחורים את הדברים האלו. שזה ממש הצלת של עשרות אלפי בני נוער.

לא מדובר פה על לימודים כלליים, מדובר על פעמיים בשבוע פעילות גופנית ופעם בשבוע שבחור ילך ללמוד משהו שהוא אוהב כמו מוזיקה, ופעם בשלשה שבועות או חודש טיול לצפון.

אין לשנות שום סדרי ישיבה, לא אני קבעתי אותם, אבל זה ברור לי שהתעמלות, שחיה וכל מיני פעילויות אחרות לבני הנוער - הם חובת השעה. אלו הלומדים תורה יהיו יותר מחוזקים ומאוזנים נפשית ורוחנית וכן תופעת הנשירה תרד בהרבה מהמצב הקיים.

אני לא מדבר על בחורים שבאמת לא מסוגלים לשבת וללמוד יום שלם - שהם צריכים הרבה יותר פעילות ודברים ממה שהזכרתי - כוונתי לבחורים הרגילים והטובים שהם חייבים את זה.

ולא רק בחורים. גם אברך ובכל איש שנמצא בהתעלות רוחנית, עליו לא לשכוח לתת לגוף את מה שהוא צריך. אם לא תיתן לגוף את מה שהוא צריך - הגוף יבגוד בך בסוף. נתקלתי בעשרות מקרים של בחורים ואברכים שמשכו את החבל יותר מידי, והחבל בסוף נקרע. זה נקרא איזון רוחני לדעת לתת לגוף את מה שהוא צריך כפי שכתבתי.

לא נהיית לא מלאך ולא שרף וזה אומר לדעת לתת לגוף את שלו - אכילה נכונה ובריאה, שינה מספקת, התעמלות, שחיה ושאר דברים שעושים לך טוב, וכמובן ברוח התורה והיראה.

פעם הייתה לי שיחה עם משגיח, הוא התלונן בפניי שהבחורים בהפסקת הצהרים שוברים כמעט כל יום משהו אחר בפנימייה. אמרתי לו "תן להם להשתחרר, לפרק את ההורמונים שלהם בפעילות גופנית, תאמין לי שהם יהיו רגועים ולא ישברו שום דבר".

"ההתעמלות היא העיקר הגדול בהתמדת הבריאות ובדחיית רוב החולאים. ההתנועעות וההתעמלות ידחה נזק, רוב ההנהגות הרעות אשר יתנהגו בהם רוב האנשים", כותב הנשר הגדול הרמב"ם. אנחנו גם ראינו את גדולי עולם, כמו החזון איש, האמרי חיים מויז'ניץ זכר צדיקים לברכה, שעסקו בפעילות גופנית למען בריאותם.

הדברים שהזכרתי הם הבסיס של הבסיס שבחור צריך כדי להיות מאוזן נפשית ורוחנית. בטוח שיש בחורים שהם צריכים הרבה יותר מזה, אבל זה בסיס.

תמיד נזכור שלכל דבר שנעשה בחיים, צריך להיות גבול ואיזון, ואם לא נדע לאזן - שברנו את הגדר ולעולם לא נדע מי יכנס לשטחנו כשהגדר פרוצה".

לתגובות: machon.rot@gmail.com