הנער החל לבכות. הבכי טלטל אותי ובכיתי אתו


הנער החל לבכות. הבכי טלטל אותי ובכיתי אתו

עם קצת אהבה העולם היה נראה אחרת.

היה זה לפני כעשר שנים, הייתה ישיבה באזור הצפון - שהיא כבר לא קיימת לצערי - לנוער נושר. אני תמיד משתדל לתקן, לא נושר אלא נוער מתמודד. הנערים האלו באמת התמודדו, חלק מהנערים הגיעו גם מבתים קשים, להורים גרושים ושאר בעיות מורכבות.

היו ביניהם נערים שהאיסור לגנוב לא היה קיים אצלם או שאר מרעין בישין שאין להעלותם על הכתב. חלקם אף ישבו בעבר במעצר וביקור שלהם אצל קציני מבחן היה דבר שבשגרה. בקיצור, נוער מתמודד במלוא מובן המילה.

זכיתי להגיע לשם פעם בשבוע, לדבר ולשוחח איתם. לנסות לתת להם קצת אוזן קשבת, לאחר שלא קיבלו מעולם אהבה וחום שכל כך היה חסר להם.

היה זה לילה אחד, כשקיבלתי טלפון מראש הישיבה שאני חייב להגיע מחר לישיבה. מה קרה? "יש נער מסוים שאתה חייב לדבר אתו בדחיפות". באותו שבוע נתפס אותו נער בניסיון פריצה. בגלל שקציני המבחן היו בקשר עם הנהלת הישיבה, הודיע קצין המבחן להנהלה שאם הנער לא יטופל אזי הם יצטרכו לטפל בו.

נסעתי במיוחד לישיבה, לפני שנכנסתי לחדר בו הייתי יושב ומדבר עם אותם בחורים, אני שומע את הבחור מדבר עם דודו שצועק עליו: "תזכור, זו הפעם האחרונה. בפעם הבאה לא נעזור לך יותר".

אותו נער בקושי ראה את הוריו, כאשר היה ילד קטן התפרצה אצל אמו הפרעה נפשית קשה, שדרשה אשפוזים חוזרים ונשנים. אביו, עם כל הקושי עמו היה מתמודד, נאלץ גם לעבוד קשה כדי לפרנס את כלכלת הבית ובקושי היה לו זמן להתייחס לילדיו ולתת להם קצת אהבה וחום בסיסיים, במינון שדרוש לילד כדי לגדול בריא ויציב בנפשו.

הנער התיישב מולי, הוא היה נראה כמו אדם שנידון לתלייה. ראשו מורכן, עיניו חצי עצומות ומבט של עצב עמוק על פניו, משהו שאי אפשר לתאר לא במילים ולא בכתב.

לא פתחתי אפילו את הפה להגיד מילה, והוא ישר אמר "שהרב יבין אותי, חבר משך אותי, הייתי זקוק לכסף".

אמרתי לעצמי, הרי אותו נער זו כבר הפעם החמישית שהוא נתפס על דברים כאלו ושום דבר לא עזר. לא המשטרה, לא איומים, לא מעצר. שום דבר. כנראה יש פה משהו הרבה יותר עמוק שיכול להשפיע עליו, אהבה וחום, מתי הנער הזה קיבל חיבוק מאמא או מאבא במשך שנות היותו ילד ונער?

אמרתי לו "תעצור שניה". קמתי ממקומי, ניגשתי אליו ופשוט חיבקתי אותו ולחשתי באוזנו "יש לך נשמה ענקית, לב ענק, אני לעולם לא אוותר עליך. אני באמת מאמין בך ואני אוהב אותך". קשה לי לתאר את מה שהלך באותו זמן, הנער החל לבכות בכי עז. הבכי טלטל אותי ובכיתי אתו יחד.

בכי של שנים של נער שלא קיבל אהבה, חום ומילים טובות. נער שלא היו לו אבא או אמא שיגידו לו כמה אנחנו אוהבים אותך ומעריכים אותך, נשמור עליך תמיד, נהיה אתך בכל מצב. מילים שהם חובה לכל הורה להגיד לילדו, בכל יום ויום. מילים שהן חובה ובסיסיות כדי שמבנה נפשו של הילד יהיה תקין ובריא לכל חייו.

אני לא אגזים אם אומר שאותו נער בכה ברצף כעשרים דקות, ובסיעתא דשמיא, מאותו יום אותו נער חזר למוטב, והוא כבר הספיק להתחתן במשך השנים ויש לו מספר ילדים, תוך כדי שהוא עובד לפרנסתו באופן מסודר ומצליח מאוד.

 לפעמים יש כל מיני בעיות וקשיים לאנשים ומה שבאמת יכול לעזור זה רק אהבה וחמלה אין סופית.

כל אדם שחי ביקום הזה זקוק לאהבה ולהערכה, כמו שכל אדם ביקום הזה זקוק למזון ולחמצן כדי לחיות, כך ממש אותו דבר - כל יצור אנושי זקוק לאהבה.

כמה העולם היה נראה יפה טוב ומאיר, אם כל בוקר היינו צריכים לחייך ולהגיד לסובבים אותנו כמה הם טובים ומאירים. הנפש צמאה לזה כמו למים, מילים פשוטות יכולות להאיר נפשות ואף להציל.

מילים כמו: אני אוהב אותך. אני מעריך אותך. אין כמוך בעולם. אתה מוכשר, אתה חזק, אני לא יכול בלעדיך. אני מאמין בך. אתה תצליח. במקום זה אנחנו מלאים עם מחשבות לא כל כך טובות ובריאות. בלשון המעטה.

כל כך קשה לאנשים מסיומים להוציא את המילים האלו מהפה, וזה נובע או מכך שהם עצמם גם לא קיבלו אהבה והם חסומים רגשית או שזה סוג של מגננה, הם מפחדים שאם הם יהיו טובים אז יקרה להם משהו רע ואנשים אחרים ינצלו אותם, או שאם הם יראו אהבה וחמלה זה מראה סוג של חולשה אצלם.

איך פעם אמר לי אחד 'עזוב, בעולם הזה תהיה קשוח, אם לא ירמסו אותך אנשים'. כל כך הבנתי אותו, כנראה הוא חווה פגיעות בחייו שגרמו לו כבר לא להאמין באנשים, וזה הדבר שהכי כואב - לא להאמין באנשים, לא לדעת שיש טוב לב ואהבה בעולם.

גם בקשיים בזוגיות, קשיים עם ילדים או עם חברים, או עם כל מי שיהיה, מי שסבלן וממשיך להפיץ אור ואהבה - תמיד יש נקודות לאהוב במקום ההיפך, זו בחירה שלנו האם להחליט לאהוב, לחמול ולהאיר - ובסוף האהבה מנצחת.

המון נוער מתמודד והמון אנשים שיש להם בעיות וקשיים עם תורה ומצוות, זה מתחיל בגלל שהם קיבלו את זה בלי אהבה, בלי חמלה, בלי אור.

זכור להם מהתפילות והתורה רק חושך.

אני משתדל ללמוד עם מספר אנשים שהם בתחילת הדרך לתורה ומצוות, ואני רואה כמה הדרך של אהבה וקבלה יוצרת בליבותיהם רגש וקירבה להשם כאשר היא מועברת בצורה נכונה.

כמה השם הוא טוב ואוהב אותך.

לפני כמה שנים ישבנו כמה מטפלים ודיברנו על ההתנהלות, על התייחסות למטופל בשעת הטיפול ובכלל. כל אחד אמר את דעתו, אני אמרתי שאני חושב שההרגשה של המטופל היא המשמעותית ביותר, שידע שבאמת אכפת לך ממנו ואתה תעשה את הכל כדי לעזור לו, והכל תוך כדי אהבה וחמלה.

כתוב שבתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין. העולם לא יכול להתקיים במידת הדין, צריך רחמים ואהבה כדי שיתקיים.

אסיים בתפלה אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור.

לתגובות: machon.rot@gmail.com