הבן ביקש לעבור חצר - האב: "זו ממש עבירה"


הבן ביקש לעבור חצר - האב: "זו ממש עבירה"

ישב אצלי לפני כחודש אבא לבחור בגיל 17 וכך הוא סיפר: "יש לי ברוך השם 8 ילדים בבית, חמישה בנים ושלוש בנות, אנחנו משפחה נפלאה, כל הילדים שלי הם ילדים טובים שהולכים בתלם ואין לי איתם שום בעיות. הכל התנהל על מי מנוחות, ממש כמו בסיפורים ובאגדות, עד לפני כשנתיים אז קרה משהו, החלו חיכוכים ומריבות עם בני החמישי. זה הגיע למצב שזה מערער את כל שלוות הבית והוא התחיל להשפיע על הילדים האחרים".

"על מה כל החיכוכים והמריבות ואיך הכל התחיל?" שאלתי.

"אנחנו חסידים לאדמו"ר מסוים, אנחנו חסידים אדוקים, סבא שלי עוד לפני השואה היה שייך לאותה חסידות. בשבילי החסידות, האדמו"ר והקהילה זה הכל. אצלנו בחסידות אומרים שיש אלוקים אחד וגם אדמו"ר אחד... האמונה באדמו"ר ובדרך הרוחנית של החסידות היא טוטאלית.

"בני לפני כשנתיים החל לקרוא ספרים של חסידות אחרת, אולי טעיתי, אבל ישר אמרתי לו מה חסר לך בספרים בחסידות אצלנו, מה רע לך בספרים שלנו? בני ענה לי 'אני פשוט מתחבר לספרים האלו, יותר כיף לי להתפלל וללמוד כשאני קורא את זה, ואני הרבה יותר מתחבר למה שנכתב שם'.
"באותו זמן, כשנכנסתי לאדמו"ר שלי, בדרך אגב דיברתי אתו על בני שקורא ספרים מסוימים והולך לחבורות של רב מסוים. הם לפעמים יוצאים בלילה ליער ומתבודדים וזה ממש לא מתאים. 'זה יעבור לו', פסק האדמו"ר.

"אך זה היה נראה שאצל בני זה ממש לא עבר, אדרבה, הוא החליט שהוא רוצה לעבור לישיבה ששייכת לאותו מגזר. פה התחלתי להילחם בו. התחלתי לשכנע אותו כמה בעיות רציניות יש באותה חסידות שהוא נמשך אחריה, כמה הדרך הרוחנית שלהם היא בעייתית וכמה זה ממש גורם לי לצער נפשי שהוא לא נמצא איפה שכל המשפחה נמצאת.

"שאלתי למה הוא לא הולך בתלם המשפחתי שאבות אבותיו הלכו בו, מה עם לא תיטוש תורת אמך? זו ממש עבירה", זעקתי לו. וככל שהוא המשיך יותר אני המשכתי עם צעקותיי, איך הסבים שלך היו רוצים שתלך, באיזו דרך? שאלתי שוב ושוב.

"אני לא יודע אם באמת האמנתי במה שאמרתי או שזה היה רק מחרדה שהבן שלנו עוזב את הקן הידוע והבטוח אל הלא נודע. אבל ככל שהתעקשתי, בני ממש התחנן והסביר לי למה הוא עושה את מה שהוא עושה, 'אני לא חוטא, אני בסך הכל מרגיש שזו הדרך שמקרבת אותי יותר לאלוקים', הוא היה עונה בפשטות".

הסברתי לאב שייתן לבנו מרחב, שהרי כל אחד נולד עם אופי שונה, נשמה אחרת, לא לכל אחד מתאימה הדרך המסוימת שמתאימה לך. הרי הוא לא עובר פה על שולחן ערוך, זו בסך הכל דרך רוחנית בה הוא מרגיש יותר קרוב להשם.

"אבל זה ממש הורס את המשפחה", הוא זעק.

"הוא נשר מהדרך?" שאלתי. "הרי גם נוער שנשר הרבה מגדולי הדור אומרים לקרב אותם ולהמשיך להחזיק אותם בבית למרות מצבם הרוחני, ואתה שהבן שלך מה חטאו? רק שהלך לחסידות אחרת... מקל וחומר".

מטרתו של האדם בעולם הזה היא להתקרב להקב"ה ולהפיץ אלוקות בעולם, ואם הוא מרגיש שהוא ממלא את מטרתו בעולם בדרך שונה ממה שחונך או דרך השפעה רוחנית של רב או אדמו"ר אחר למה שיימנע מכך?

אני בעד שאנשים יקראו את כל סוגי הדרכים, מברסלב ועד חב"ד, קוצק ואיזביצא, שיטת הגר"א ועוד הרשימה ארוכה. אם ספר מסוים או דרך מסוימת גורמת לך להרגיש נפשית ורוחנית יותר טוב, אז למה לא?.

אני נפגש עם אנשים שעשו מהפך בחיים שלהם והחלו ללמוד ספרים אחרים, שיטות אחרות, אתה שומע מהם משפטים בסגנון של 'אני מרגיש שנולדתי מחדש, קיבלתי נשמה חדשה', או 'אני מרגיש הרבה יותר קרוב להשם בגלל זה'.

אנשים שחיים כך, נפשם הרבה יותר רגועה והם הרבה יותר בטוחים בעצמם ובדרך שלהם.

לפעמים אני נתקל במשפטים כמו האדמו"ר שלי, או הדרך הרוחנית שלי היא הכי טובה. מי שחושב שהדרך שלו או בגלל האדמו"ר שלו הוא יותר קרוב לאלוקים - חי בטעות גדולה.

אתה יכול להגיד; הדרך הזו מקרבת אותי באופן אישי ספציפית להשם יתברך, האדמו"ר הספציפי הזה גורם לי באופן אישי להתחבר יותר להשם, אני מרגיש שהדרך הזו מדברת אלי.

לכל אחד מבנה נפש אחר, נשמה אחרת ותיקון אחר שאותו הוא אמור לעבור, וכל אחד עושה את זה בדרך אחרת. אצל אף אחד הקדוש ברוך הוא לא נמצא בכיס, אף אחד אין לו בעלות על השם. הקב"ה הוא הוא בעל הבית שלנו.

אני באופן אישי מקבל מכל אחד וקורא את כולם, לכל אחד יש מה לתת ולהשפיע עלי, אחד פחות ואחד יותר. התנסיתי וקראתי הרבה אז אני יודע מה מדבר אל נשמתי ונפשי, אך אני יודע שכל אחד ודרכו. כל הנחלים זורמים לים.

לצערנו יש בדורנו המון מחלוקות או תופעה של דיבורים נגד גדולי ישראל, וראיתי דברים מזעזעים שאנשים מעיזים לדבר נגד גדולי ישראל מכל מיני חוגים והכל נבע מזה, מהאמונה שאם הדרך שלי היא הכי נכונה ובפרט האדמו"ר שלי או הרב שלי הם הכי נכונים, אז כשאני מדבר על אחרים אני ממש מציל את העולם, מציל את הכבוד של השם יתברך...

אז המסקנה המוטעית של חשיבה כזו היא שמותר לי לדבר נגד צדיקים אחרים, רבנים אחרים, גדולי ישראל אחרים או נגד דרך שונה בעבודת השם. כי הם טועים ואנחנו צודקים, ופשוט שוכחים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולכל אחד תפקיד שונה בעולם הזה.

לי ברורה הנוסחה: אני נמצא בדרך מסוימת או שבחרתי בדרך או ברב או אדמו"ר מסוים בגלל שהשם סיבב שאני אהיה פה, וכי זה מדבר לנפש הספציפית שלי. הרבי, האדמו"ר, הרב, דרך מסוימת בעבודת השם אמורים להביא אותי יותר קרוב לאלוקים. אך להגיד שבגלל זה אדם אחר פחות קרוב להשם כי הוא טועה בדרכו - אז הפסדת את כל המטרה.

במובן יותר עמוק, האדם רוצה להרגיש שהאני שלו הכי טוב והכי צודק, ולכן הוא אומר הרב שלי, האדמו"ר שלי, הדרך שלי הכי צודקים, וזה לא נובע כלל וכלל ממשהו פנימי רוחני, אלא מפחד פנימי ואגו שהאני הפנימי שלי יתערער לכן אני מוריד ומבטל אנשים אחרים.

אני רואה גם אצל בני נוער שמגיעים אלי איך כל אחד שונה במבנה נפשו וכל אחד צריך כיוון שונה. פעם הגיע אלי בחור אחד שהיה במצב של תלוי ועומד, בלי ישיבה ובלי קהילה, וחיפשו לו מקום שיתאים לו. שלחו אותו שינסה ללכת לאדמו"ר אחד לראות אם הוא מתחבר.

הוא הגיע אלי אחרי השבת ואמר לי שהוא ממש התאכזב, הוא ממש לא התחבר לאותו אדמו"ר. אמרתי לו 'הכל בסדר, כנראה הנפש שלך ושורש הנשמה שלך קשורים למישהו אחר. אתה תמצא אותו, זה בטוח לי'. ואכן, לאחר תקופה שלחנו אותו לרב מסוים ואני לא יכול לתאר את השינוי שחל באותו בחור. נשמתו מצאה את מבוקשה והוא עלה על דרך המלך.

אסיים את הסיפור שבו פתחתי, על האב שהגיע אלי אודות בנו שחיפש חסידות אחרת. לאחר שיחה ארוכה אתו, בס"ד הוא ראה את הדברים בצורה אחרת, והוא התקשר לאחר שבועיים להגיד לי איך כל הבית השתנה, הבית הרגוע מהסיפורים והאגדות חזר להיות כבראשונה.

"אתמול בני חזר בלילה מאוחר הביתה, אחרי טיש ארוך שהיה לו, הוא ניגש אלי, חיבק אותי ולחש לי באוזניי 'אבא תודה, אני מרגיש שנולדתי מחדש, תודה על התמיכה שאתה מבין אותי'. לחשתי לו בני היקר אני אוהב אותך תמיד ולנצח, בכל מצב ובכל מחיר. אתה הבן שלי, הכי חשוב שלי שיהיה לך טוב".

אסיים בדבר שמאוד חשוב בעיניי, הגמרא אומרת "נאמר בעולת בהמה 'אישה ריח ניחוח', ובעולת עוף 'אישה ריח ניחוח', ובמנחה 'אישה ריח ניחוח'. לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" (מסכת מנחות פרק יג משנה יא). איפה שנהיה, באיזו דרך רוחנית שנבחר, השם רוצה את הלב הפנימי שלנו.

רבא אמר שבימיו למדו תורה בהרבה יותר מאשר בימי רב יהודה, והנה, למרות זאת, "אנו צועקים לגשם כל היום, אך אין משגיחים על צעקותינו בשמים". למה? על כך עונה רבא "הקב"ה [רחמנא] ליבא בעי ["רוצה את הלב"]. וכך אמר הקב"ה לנביא (שמואל א טז, ז): "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב".

רחמנא ליבא בעי. השם רוצה את הלב שלנו את הנקודה הפנימית של הלב. איפה שנהיה בכל דרך ובכל מקום רחמנא ליבא בעי.

לתגובות:

machon.rot@gmail.com