אל תקראו להם 'נוער נושר' - הם לא


אל תקראו להם 'נוער נושר' - הם לא

אני נפגש הרבה אם נוער נושר. קשה לי לכתוב את צמד המילים האלו 'נוער נושר', כי בעיניי הם בכלל לא נושרים, הם פשוט נערים קדושים. אחרי שיחה אחת או שתיים איתם אתה מבין כמה הם קדושים וטהורים.

לפני כשנה, לפני תקופת החגים, הגיע אלי בחור שהמפגש שלי איתו גרם לי להוריד דמעות רבות. הוא היה בחור ישיבה מן השורה, לא מתמיד ולא גאון, פשוט בחור רגיל שלמד בישיבה רגילה אך לא הסתדר בה ועבר מספר גלגולים במספר ישיבות, עד שהגיע ללמוד בישיבה לנוער מתמודד בירושלים.

כך הוא סיפר לי: "זהו, החלטתי לעזוב גם את הישיבה הזו ולצאת לעבוד, לעזוב את הכל, קשה לי ללמוד בישיבה".

הסיפור שלו היה ארוך וכואב. "אני זוכר שכשהייתי ילד אבי היה כועס ולוחץ עלי ללא הפוגה שאני אתפלל ואלמד ומה יצא ממך אם לא תלמד, ובשביל מה הגעת לעולם הזה אם לא ללמוד ולהתפלל ולעבוד את השם. וככל שפחות הייתי שומע בקולו של אבי כך הגערות והצעקות הלכו והתחזקו. בנוגע לתפילות וללימודים הייתי איך שהוא יכול לספוג את זה, אך שבתות והחגים הפכו אצלי לסיוט של ממש, אני ואחי היינו צריכים לשבת ליד השולחן כל זמן הסעודה, לשיר את כל השירים ולשבת בדממה דקה ולשמוע את אבי מדבר דברי תורה שלקחו כמעט חצי שעה.

"בערב חג הפסח היינו רועדים מחמת החמץ שלא נכניס לחדרים, אם היינו חס וחלילה מכניסים היינו שומעים קול זעקה 'זה דאורייתא, זה אסור אפילו במשהו', ובפסח עצמו היו לו את הכללים הנוקשים שלו, כך בכל ליבי כשהייתי ילד הייתי ממש מבקש מאלוקים שיעשה נס והשבת או החג יסתיימו כבר.

"הגעתי לגיל בר מצווה, זמן הישיבה, ואז הגיע אבי והחליט שאני צריך ללמוד בישיבה הכי חזקה, שם אולי יתפסו אותי ויחנכו אותי כראוי. 'אולי כך יצא ממך בן אדם', הוא אמר לי. אם בבית היו חוקים נוקשים וקשים, בישיבה הקטנה שלי היה משגיח שעלה על אבי בלחץ ובצעקות. כל הישיבה היו בחורים חזקים שישבו ולמדו ואני בתוך ליבי אט אט ממש פיתחתי חוסר אהבה ללמוד ולהתפלל והכל שמרתי בליבי. לא הייתה לי ברירה והמשכתי ללמוד בישיבה ממש כמו מי שכפאו שד.

"כך היה עד זמן קיץ בשיעור ב', אז הרגשתי שאני עומד להתפוצץ, לא יכולתי להמשיך יותר ללמוד, לא רציתי, הייתי מוכן לספוג את כל הצעקות מאבי ולהגיד לו שאני לא מוכן להמשיך ללמוד בישיבה, אך הרגשתי שאני חייב להגיד אבא אני לא מסוגל יותר ללמוד בישיבה.

"אני לא יכול לתאר מה הלך באותו זמן כשסיפרתי לו את זה. שוב אותן מנטרות חזרו, אבל הפעם בעוצמה שלא חוויתי אף פעם ובתוספת מנטרות חדשות, עם מי תתחתן? מי תיקח אותך בכלל? יהיה לי התקף לב בגללך, אתה עובר על איסור דאורייתא של כיבוד אב ואם, אין לך מחילה לעולמים. נפשי גופי רוחי ונשמתי בכו באותו זמן, אמרתי 'אבא אני לא יכול יותר', אך ליבו של אבי נאטם. אם אתה עוזב את הישיבה תדע לך שאתה פוגע בי, באמא ובאחים ובאחיות שלך, כך אמר ויצא מהחדר בטריקת דלת.

"בכוחות לא לי המשכתי ללמוד את זמן קיץ בישיבה, כאשר הגיע בין הזמנים החלטתי פשוט לא להגיד מילה לאבי ועזבתי את הישיבה. נשארתי בבית כל זמן אלול ובזמן חורף הלכתי ללמוד בישיבה בירושלים לבחורים מתמודדים, שם באמת החיים שלי החלו להשתנות, המשגיח היה יותר מבין, שומע ומכיל. האווירה הייתה יותר נחמדה והיה פחות לחץ לימודי, התחלתי פשוט לחיות, אך בליבי ונשמתי הרגשתי שמשהו קרה להם, אפילו את המעט שלמדו בישיבה לא הייתי מסוגל ללמוד ולא להתפלל, הרגשתי כמו מחיצה ביני ובין כל הדברים האלה. אך בליבי הרגשתי שאני פשוט לא אוהב את החגים והשבתות. למרות שחלק מהחגים היינו נפגשים בישיבה מדי פעם, זהו, אני רוצה לעזוב את הכל פשוט אין לי כוחות יותר".

הוא ישב מולי ודמעות גדולות זלגו מעיניו, "תאמין לי מרדכי, אני כל כך רוצה להתפלל, ללמוד, כל רוצה להרגיש את החגים והשבתות, כל כך רוצה להרגיש שהשם אוהב אותי ואכפת לו ממני".

בכיתי איתו יחד, הוא ממש נשמה קדושה, למרות מה שעבר נשמתו רוצה וכוספת. אהיה כנה, התהליך אתו לקח זמן, אבל השבוע נפגשנו והוא אומר לי את המשפט המדהים הבא 'איך אפשר בלי החגים? איזה כיף, איך יהודי יכול בלי פסח חנוכה פורים סוכות? זה כיף, כל כך טהור וכל כך קדוש'.

לקח זמן לשנות את ההתניה שהייתה לו מההורים ומהמשגיחים, שתפילה, לימוד תורה, חגים שבתות וכל מה שקשור לדת זה איום ונורא, מפחיד מאיים ומלחיץ.

אנשים שואלים למה יש נוער נושר, למה זה מגיע ואיך זה קורה? יש לכך מספר סיבות, אבל אחת הסיבות המרכזיות היא שאותם נערים חוו בצורה שלילית את הדת, הם חוו זאת מהוריהם ומהישיבה שלהם, יש להם התניה קשה מכל מה שקשור לדת, והם הגיעו למצב שהם לא אוהבים את התורה, הם לא מתחברים.

תמיד אני אומר לאותם נערים, תאמינו לי השם הוא טוב, הוא מתוק, התורה שלו המצוות שלו הכל נפלא, רק פשוט בואו תלמדו את זה מחדש. שיקרו לכם שהתורה היא מפחידה, זה ממש הפוך, שמירת התורה והמצוות וקשר לאלוקים זה הדבר הכי כיף שיש. נפש האדם מחפשת עונג ואם היא לא מסופקת בדברים רוחניים היא מחפשת לדאבון לב בדברים אחרים.

הסוד לשמור את הנוער הוא ליצור להם כמה שיותר אהבה שמחה והתניות חיוביות לדברים רוחניים, כמה השם הוא טוב והוא אוהב אותנו, וכמה החגים ושבתות הם דבר נפלא. לא להגיד כל הזמן תתפלל תלמד תעשה ותעשה. רק לדאוג כל הזמן שאת החוויות הרוחניות שיש בבית הם יזכרו לטובה כאור ושמח וכיף, כל השאר יבוא ממילא.

אני רואה את זה שוב ושוב 99 אחוזים מהנוער הנושר, הוא לא נושר בגלל שיש לו אידיאולוגיה שהוא הגיע למסקנות נגד התורה, ממש לא, הם נושרים בגלל סיבה אחת - כי לא טוב להם, אם היה להם טוב הם לא היו עוזבים לאף מקום. הם פשוט בורחים למקום אחר בתקווה ששם יהיה להם יותר טוב.

קחו דוגמה מפסח בליל הסדר, אתה יכול להפוך את ליל הסדר כך שהילד יקבל התניה לא טובה או שהפוך, הוא יזכור תמיד כמה פסח וליל הסדר זה דבר חיובי והוא כל כך יצפה לחג הזה. אתה יכול לשבת בליל הסדר ולהיות בלחץ, להלחיץ את הילדים שישבו כל הסדר ויקשיבו כל הזמן ולא יזוזו מהמקום, או שהפוך לחייך לילדים, להביא להם מתנות, להתייחס אליהם.

זכור לי במיוחד שנער אחד אחרי סעודת שבת אצלי אמר לי חצי בעצב חצי במבוכה - לא ידעתי שכך יכולה להיראות סעודת שבת.

נסו בכל סעודת שבת לתת לכל ילד מספר דקות בהן הוא יספר על עצמו לפני כולם איך עבר עליו השבוע, וכל ילד אומר דברים טובים על כל אחד מהאחים שלו. אתם יודעים כמה אור והתניה חיובית זה שם בליבו של ילד? הוא יזכור תמיד בליבו ששבת זה אור, שחנוכה זה אור, שפסח זה אור, שסוכות זה אור ובעיקר שמצוות השם הן אור.

שנזכה תמיד להאיר לעצמינו ולסובבים אותנו אהבת השם.