אחרי חודש: החלום התפוגג לגמרי והפך לסיוט שחור


אחרי חודש: החלום התפוגג לגמרי והפך לסיוט שחור

אחד הדברים הכואבים בעולם הוא גירושין. לא לחינם נאמר בחז"ל על זוג שמתגרש שהמזבח מוריד עליו דמעות. לפני כארבעה וחצי חודשים ישב אצלי אברך צעיר ואמר לי כך בנחרצות: היות ואני נותן גט בעוד חודשיים וחצי, ואני בטוח שלא אוכל להתמודד עם כל התהליך הזה לבד, אהיה זקוק לתמיכה רגשית חזקה בכל התהליך. אין לי אף אחד ממשפחתי שתומך בי. ההורים שלי ואחים שלי אומרים שאני עושה את טעות חיי על שהחלטתי מיוזמתי להתגרש. יש לך אישה טובה, 5 ילדים, הם אומרים לי שוב ושוב, איך אתה עושה כזה דבר?

אבל מי הם שיגידו לי מי זאת אשתי, ממשיך האברך ומספר, אני חי איתה או שהם חיים איתה? אני מתמודד איתה כבר 10 שנים יום יום. אז בבקשה מהמשפחה שלי שלא יטיפו לי מוסר. אם המשפחה שלי לא יכולה לתת לי גב וכוחות, אני צריך ללכת למישהו חיצוני כמוך. תן לי כוחות לעבור את התהליך הזה.

כמטפל רגשי מגיעים אלי כל מיני סיפורים כואבים. בין היתר מגיעים אלי אנשים לפני גירושין או אחרי גירושין, אני לא יכול לתאר על הכתב את התהליכים הרגשיים הקשים שעוברים אותם אנשים גם כשב100 אחוז סיבת הגירושין היא מוצדקת, זהו תהליך רגשי קשה מאוד ולא פשוט כלל וכלל שנמשך שנים רבות ואפילו לכל החיים (ואני לא מדבר פה על הצד של הילדים כמה הם עוברים, אני מדבר על בני הזוג עצמם).

ואותו אברך המשיך: אני בן 30, לא הייתה לי ילדות מיוחדת ומאירה, הוריי לא היו אנשים רעים אך גם לא טובים. לא זכור לי אי פעם שהם חיבקו אותי או אמרו לי מילה טובה. אני בטבעי אדם מאוד רגיש ודווקא את מה שהיה כל כך חסר לי, מעט תשומת לב, מילה טובה או חיבוק - לא קיבלתי אף פעם מהוריי.

אני זוכר בגיל 13, אחרי מסיבת הבר מצווה שלי, אבי אמר לי 'זהו נגמרו החגיגות, מעכשיו אתה צריך להתמודד לבד'. כאילו שעד אז הורי התמודדו יחד איתי. נכנסתי לישיבה, הייתי בחור בינוני ומטה, הצלחתי לסחוב את ימי הישיבה הקטנה והגדולה. כל אותן שנים, בימי בחרותי, אני לא יכול לתאר לך את הרגשת הבדידות שהייתה לי, הוריי לא השתנו ואני כל כך חיפשתי מעט יחס, אהבה ומילה טובה. ושום דבר לא קרה, נפשי זעקה הצילו והעולם המשיך כמנהגו.

זכור לי שאחד מהמשגיחים בישיבה גדולה כן השתדל להתייחס אלי. אבל מה זה לתת מעט יחס לבן אדם שבחיים לא קיבל חום ואהבה, זה כמו סיר בלי תחתית. לאט לאט נהפכתי לאדם יותר רגיש ופגיע מאוד, ובעיקר נפשי הרגישה ריקנות, היא דרשה ללא הרף מעט יחס ותשומת לב.

אצלנו בקהילה מתארסים בגיל די צעיר, התארסתי בגיל 19.5 ובגיל 20 כבר התחתנתי. להתחתן בעיניי היה החלום הכי וורוד שרק יכול להיות. אני אתחתן, תהיה לי אישה שתאהב אותי ותעריך אותי. ואז אני אהיה האיש הכי מאושר.

התחתנתי, אולי בחודש הראשון היה החלום מעט וורוד כמו שחלמתי, אך אחרי חודש החלום התפוגג לגמרי והפך לסיוט שחור. אני ציפיתי לאישה שתהיה שותפה מלאה בחיי, תתעניין בי, תדבר איתי ותעריך אותי. אך הנה כל השאיפות שלי התפוגגו. אשתי היא לא אישה רעה, אך היא טיפוס פחות רגשני, היא יותר עניינית ומעשית. מה שאני הייתי זקוק לו לא קיבלתי ממנה.

כך הדבר נמשך שנים, ניסיתי לדבר על זה עם אשתי, להסביר לה כמה זה חשוב לי, יש לציין שהיא ניסתה אך היא ממש לא הצליחה. במשך השנים הלכנו לעשרות יועצי נישואין, אך שום דבר לא עזר. אשתי ניסתה להשתפר, להשתנות בשבילי ולתת לי יותר - אך זה לא עבד. ככל שהתגברתי הבנתי שאשתי לא תשתנה וזה האופי שלה, ואני לא רוצה לוותר על דבר שכל כך חשוב לי בחיים - יחס אהבה ותשומת לב.

היה זה תהליך ארוך עד שהחלטתי שאני רוצה להפריד את החבילה בינינו, לקח לי חודשים לחשוב על זה עד שהגעתי למסקנה שאני מתגרש מאשתי. בתקווה למצוא מישהי שיותר מתאימה לי. אישה עם יותר רגש, יותר אכפתית, אולי השם יעזור לי ואמצא שלווה בעולם הזה.

הסתכלתי לתוך עיניו העצובות, עיניים שכל כך רוצות אהבה וחום ולא קיבלו את זה אף פעם.
אמרתי לו אולי לא הכי תאהב את הדברים שאומר לך כרגע, אך אני חושב שאתה לא צריך להתגרש. אני חושב שהבעיה היא לא אצל אשתך, אם תפתור אצלך מספר דברים אני חושב שיהיו לך חיים טובים עם אשתך ובעיקר עם עצמך. למצוא אישה אחרת זה לא פתרון, האמן לי, נתקלתי בכאלו סיפורים.

הייתה לנו שיחה ארוכה, הסברתי לו שבגלל החוסר והחסך העמוק לאהבה יחס והערכה שהוא לא קיבל כשהיה ילד, אז שום אדם לא יכול באמת לספק לו את זה, גם לא אישה אחרת. אתה צריך לעשות עבודה עצמית עם עצמך, לרפא את העבר, להיות חזק נפשית.

גם אם תהיה אישה שתעריך ותכבד אותך לפי החלום שלך זה לא יעזור, אתה תמיד תרגיש חוסר. אתה צריך לעשות עבודה עצמית בתהליך עם החוסר העמוק הזה שלא קיבלת אהבה. רק אז הרעב הרציני שלך לאהבה יירגע.

קשה לי לתאר לכם מה היה באותה פגישה, דמעות נשפכו שם כמים. אני ממליץ לך לדחות את מועד הגירושין, בינתיים נתחיל לעשות יחד תהליך של עבודה עצמית ואז תנסה לחזור שוב לתקופת ניסיון להיות עם אשתך, אם גם אז לא תהיה מרוצה תתגרש, אמרתי לו.

לעשות תהליך עם אדם שבחיים לא קיבל מהוריו מילה טובה - זה פשוט תהליך שלוקח זמן. לקח לו זמן לקבל את עצמו, לאהוב את עצמו, להעריך את עצמו, נפשו החלה להתרפא אט אט. הרעב המכרסם לקבלת אישור קבלה והכלה מאחרים החל לרדת ובמקום זה הגיעו אהבה עצמית, קבלה עצמית, רוגע שמחה ואושר.

הרבה פעמים כל כך מיותר הייעוץ בנישואין, במקום להתמקד בטיפול רגשי באחד מבני הזוג שמתמודד עם בעיה רגשית, שאם היא תיפתר השלום בית של בני הזוג ישתנה.

הרבה ממקרי הגירושין אינם קורים בגלל חוסר התאמה בין בני הזוג, זה פשוט קשור לחוזק הנפשי של בני הזוג ולבעיות הרגשיות שהם סוחבים איתם מהעבר.

לדוגמה, אם אחד מבני הזוג מבנה האופי שלו שהוא רגיש ופגיע מאוד. אז מובן שכל מילה שאחד מבני הזוג יגיד זה יהיה חומר נפץ, ואז המריבות יגדלו ויגדלו, בן הזוג הרגיש והפגיע יפגע ויגיב בצורה משלו, הוא יכול לפגוע חזרה בצורה מאוד פוגעת ואז הבן זוג השני נפגע והוא מחזיר לו חזרה... וכך מתחילה שרשרת בעיות ומריבות שלא נגמרת. הכל בגלל שאותו אדם רגיש ופגיע מאוד.

מקרה הפוך אדם שגדל בבית שלא נותנים אהבה ומחמאות, יהיה לו קשה לתת לבן הזוג מחמאות בגלל שהוא לא רגיל לתת ולקבל חום ואהבה. אף כזה מקרה יגרום לבעיות מרובות.
ככול שאנשים מגיעים לנישואין שלהם חזקים ובריאים בנפשם, הסיכוי שהזוגיות שלהם תצליח גדול מאוד.

לדוגמה אדם שיש לו ביטחון עצמי, הוא הרבה פחות פגיע ורגיש וגם אם אמרו לו משפט או שניים הוא לא יתמוטט, הוא קצת יפגע אך הוא ימשיך הלאה כי יש לו נפש חזקה ובריאה, וכך הסיטואציות לבעיות בתוך הבית יפחתו, לעומת מי שסובל מחוסר ביטחון עצמי שאז כל מילה שבן הזוג שלו אומר מורידה אותו לקרשים.

אותו אברך שהגיע אלי, במשך תקופה ארוכה עשינו יחד תהליך והוא עדיין בתהליך. לאחר חודשיים הוא חזר הביתה. לא אגיד לכם שהכל אצלו נוצץ ב100 אחוז אבל 70 אחוז מהתלונות שהוא התלונן על זוגתו נפלו והוא החל לחיות חיים מאושרים ושמחים. נפשו החלה להתרפא וכך הכל מסביב נרפא.

תזכרו, נפש חזקה עוזרת לא רק בזוגיות אלא בכל קשר שלכם עם כל אדם שהוא בעולם. אדם שהוא בריא חסין וחזק נפשית, רוב הבעיות בתקשורת עם אנשים ייעלמו. הוא בעצם לא יגיע אליהן כלל וכלל.